תל אביב-יפו (בקיצור: תל אביב; בערבית: تَلْ أَبِيبْ-يَافَا‎) היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל.
 
תל אביב היא העיר היהודית הראשונה שהקימה התנועה הציונית מחוץ ליישוב הישן, ולפיכך זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה". היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והמסחר של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומרכזי תרבות ארציים נוספים. העיר הלבנה בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.
 
בעיר חיים (נכון לשנת 2009) כ-393,000 תושבים, ובולטת בה תופעת היוממות הגדולה בישראל – כמחצית מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2008 התגוררו במחוז תל אביב 1,224,900 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה בשנת 2007‏‏ 3,154,100 נפש.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.
 
עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת רבות בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בשלהי המאה ה-19 החלו להתגורר בה תושבים יהודים, ואלה הקימו שכונות חדשות מחוץ ליפו הערבית, כמו שכונת מונטיפיורי במזרח ושכונות נווה צדק וכרם התימנים מצפון ליפו. בית פתוח
 
תל אביב נוסדה רשמית בשנת 1909 כשכונת "אחוזת בית", כשם האגודה שייסדה אותה. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, שתכלול את השכונות היהודיות החדשות. שנה מאוחר יותר, ב-1910, נקראה העיר החדשה "תל אביב", ובתוך כארבעה עשורים צמחה לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. ב-1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה. בית פתוח